פסק-דין בתיק ת"א 5647-09

1. תביעה כספית בסכום של 689,535 ש"ח, המבוססת על ערבות אישית שחתמו הנתבעים 5-2 לחובות הנתבעת 1.

2. העובדות

הנתבעת 1 הפעילה "קו" לחלוקת מוצרי מאפה אשר יוצרו במאפיית התובעת. להבטחת פירעון חובותיה העתידיים של הנתבעת 1 לתובעת חתמו הנתבעים 4-2 על ערבות אישית מיום 21/1/99 (נספח 2 לכתב התביעה). ביום 22/12/02 חתם גם הנתבע 5 (להלן - "אבי סופר"), על ערבות לחובות הנתבעת 1 (נספח 3 לכתב התביעה). חתימתו של הנתבע 5 על הערבות נעשתה בסמוך לשינוי שחל בעסקי הנתבעת 1, אשר בא לידי ביטוי בכך שאבי סופר הפך להיות הרוח החיה בה, ובכך שהיא הרחיבה את עסקיה ופתחה שתי חנויות בנוסף לקו החלוקה, ומאוחר יותר במקומו. במהלך פעילותה של הנתבעת 1 נוצרו חובות שלה כלפי התובעת בגין חשבוניות ושיקים שלא נפרעו, ומכאן התביעה שלפניי.

3. ההליכים

הנתבעים 4-2 הגישו בקשת רשות להתגונן ובהחלטת כב' הרשמת נמרודי (כתוארה אז), ניתנה להם רשות להתגונן אך ורק בטענה לפיה הערבות שעליה הם חתמו בוטלה בהסכמת התובעת כאשר נכנס לתמונה אבי סופר (וראו - החלטתי מיום 15/02/10, בגדרה דחיתי את טענת הנתבעים לפיה ניתנה להם רשות להגן גם בטענות אחרות). במקביל ניתן פסק דין בהעדר הגנה נגד הנתבעים 1 ו-5. לאחר ישיבת קדם המשפט הוסכם בין הצדדים כי הנתבעים יגישו תצהירים ראשונים, וכך אכן היה.

4. טענות הצדדים

הנתבעים טוענים כי הם ביטלו את ערבותם מרגע שאבי סופר נטל על עצמו את שרביט הניהול בנתבעת 1. הנתבעים טוענים כי כאשר אבי סופר החל לנהל את הנתבעת 1 הוא החליט לפתוח את החנויות ולמכור מאוחר יותר את קו החלוקה, ובהמשך לכך הוא חתם על ערבות אישית במקום ערבותם של הנתבעים, כל זאת בהסכמת התובעת.

5. התובעת טוענת כי איש לא פנה אליה בבקשה לבטל או להחליף את ערבות הנתבעים בערבותו של אבי סופר, וממילא היא לא נתנה את הסכמתה לכך. התובעת הדגישה שוב ושוב את התנגדותה לניסיונותיהם של הנתבעים להרחבת החזית מעבר לסוגיית ביטול הערבות שרק לגביה ניתנה רשות להגן.

דיון והכרעה

6. ערבותם של הנתבעים נעשתה בכתב. בסייפת כתב הערבות נרשם כי הערבות "תבוטל רק עם החזרת כתב ערבות זה לחייב". פסקה זו יכולה להתפרש כהסכמה במישור המהותי, לפיה הערבות לא תפקע כל עוד לא יוחזר כתב הערבות לנתבעים. אילו זו הייתה הפרשנות הנכונה אזי דין הגנת הנתבעים היה להידחות על הסף, שכן אין חולק על כך שכתב הערבות מעולם הוחזר לידיהם. ואולם, התובעת לא טענה זאת, ולטעמי בצדק, ולכן אניח לטובת הנתבעים כי משמעות החזרת כתב הערבות הינה ראייתית בלבד, דהיינו - הצדדים הסכימו כי החזרת כתב הערבות מהווה ראיה לכך שהערבות בוטלה, ולהיפך. כיוון שכך, משעה שכתב הערבות לא הוחזר לידי נתבעים אזי עליהם מוטל הנטל להוכיח כי הערבות בכל זאת בוטלה. נטל זה איננו קל, שכן אם לגבי כריתת ערבות נפסק כי הטוען לקיומה של ערבות בעל פה חייב להציג ראיה פוזיטיבית לטענתו ואין להסתפק לצורך כך ב "הרהורי ליבו של הנושה" (ראו - ע"א (מחוזי תל-אביב) 1011/01 ניצולת הקרטל נ' דניר; ע"א 714/87 שר נ' כהן - פורסמו באתר נבו), קל וחומר שכך הדבר בשעה שאדם טוען כי ביטל בעל פה ערבות שניתנה מלכתחילה בכתב, ועוד כזו שנכתב בה כי ביטולה ייעשה בדרך של השבתה לידי הערב.

7. כפי שיוסבר להלן הנתבעים לא הרימו את הנטל המוטל עליהם.

ראשית, הנתבעים לא הביאו לעדות את אבי סופר, על מנת שיאשר את גרסתם לפיה סוכם שערבותו תחליף את ערבותם.

שנית, עצם קיומה של ערבותו של סופר לא יכול ללמד על הסכמה מצד התובעת לוותר על ערבותם של הנתבעים, שכן אין הגיון בכך שהתובעת תסכים לוותר על ערבותם של שלושת הנתבעים בתמורה לקבלת ערבותו של אדם אחד.

שלישית, הנתבעים לא עמדו על כך שכתב הערבות יוחזר אליהם, וכאמור לעיל העובדה שהתובעת מחזיקה בכתב הערבות מהווה, לפי נוסח הערבות עצמה, אינדיקציה לכך שהיא לא בוטלה.

רביעית, גרסתם של הנתבעים לגבי החלפת הערבויות הינה גרסה כבושה אשר התפתחה לאורך הדרך. הנה כך, בבקשת הרשות להגן לא ציינו הנתבעים דבר בנוגע להחלפת הערבות, אלא טענו באופן כללי בלבד כי הערבות בוטלה.

וחמישית, אין שום ראיה שתלמד כי הנתבעים הודיעו לתובעת על רצונם לבטל את הערבות. מעדות הנתבעים 3 ו-4 עולה שהם כלל לא דיברו עם מי מנציגי התובעת, אלא הם דברו רק עם סופר ועם הנתבע 2, ואילו הנתבע 2 העיד אמנם שהוא הודיע לאיש השיווק של התובעת - העד אוקי - על ביטול הערבות, ברם אין לו ראיה על כך מלבד דבריו שלו, אשר הוכחשו על ידי אוקי. יתר על כן, אוקי העיד שהוא כלל לא מוסמך לבטל ערבויות, וטענה זו הגיונית, שכן הוא איש השיווק של התובעת, ואילו ביטול ערבות הוא נושא כספי אשר מטבע הדברים נתון לסמכותו של החשב - העד הלר.

8. הנתבעים טוענים כי ערבותם ניתנה תחת מספר לקוח 15904 (ראו - המספר שנרשם בפינה השמאלית העליונה של כתב הערבות), ואילו החובות נוצרו בכרטיס לקוח מספר 17378 שלחובותיו ערב סופר בלבד (ראו - המספר שנרשם בפינה השמאלית העליונה בכתב הערבות שחתם סופר). טענה זו נדחית משתי סיבות; ראשית, משום שהנתבעים לא קיבלו רשות להתגונן בטענה זו. ושנית, מפני שבסתירה בין נוסח הערבות, אשר מדבר על ערבות לכל חובות הנתבעת 1 בלי תלות במקור החוב, לבין מספר הלקוח, גובר נוסח הערבות, מפני שמספר הלקוח הינו עניין טכני פנימי של התובעת, ולא הוא זה שאמור להגדיר את תחום התפרשותה  של הערבות.

9.   לאור האמור אני קובע כי טענת הנתבעים בדבר ביטול הערבות לא הוכחה, ולכן דין התביעה להתקבל במלואה. על כן, אני פוסק כי על הנתבעים 4-2 לשלם לתובעת סך של 689,535 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל. הנתבעים ישיבו לתובעת את האגרה ששילמה בערכה היום, וכן שכ"ט עו"ד בסך של 30,000 ש"ח.